רֶוַח

אֲנִי רוֹצֶה לָשִׂים הָמִישְׁקַפָיִם שֶׁלָּהּ וְלִרְאוֹת אוֹתִי

לְרֶגַע, לְיוֹם, לְיַד פֶּרַח, בַּמִטָּה מֻקְדָּם בְּבֹקֶר

גַּם אוֹתוֹ חָבֵר שֶׁאַחַר כָּךְ וְלִפְנֵי

הַשָּׁכֵן שֶׁזַּעַם

הַכַּלָּה כֹּל כָּךְ שְׂמֵחָה, גָּלוּ לִי אֶת מַרְאִי

בֶּטַח יֶשְׁנָן מִלִּים רַבּוֹת, מַרְאוֹת רַבִּים

רֶגֶשׁ שֶׁכְּמוֹ גַּלִּי הַיָּם

לְעַמּוּד מֵהַצַּד וּלְהַשְׁקִיף

שיר הלל לאותם גיבורים לאותם מצבעים על אותם

סיפורי שואה, מלחמה, שאלה מכורסת הקורא מאוזניות המאזין

להבין

לשאול

לזכור

לדעת

לחיות