Tuesday, December 30, 2014

סוֹנָטָה לַפְּסַנְתֵּר




 
אֶתְמוֹל כָּכָה יָצָאתִי וְהִשְׁקַפְתִּי עַל עַצְמִי מֵהַצַּד כֹּל כָּךְ בָּרוּר
יוֹשֵׁב מוּפְעָם רוֹכֵן עַל פְּסַנְתֵּר מְנַגֵּן אֶת יוֹמִי לְלֹא רַחֵם
מִזְדַּקֵּף וּבוֹהֶה בֶּטַח מְשַׁחְזֵר דָקּוּיוֹת וְשׁוּב רוֹכֵן קְלִידִים רָצִים
נִרְעַשׁ קָפוּא נוֹטֵל הַמַּצָּב וְלִבִּי פֶּרֶא

תְּמוּנַה מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּמֹחִי יוֹמִי מִשְׁתַחזֶר מִבֹּקֶר לְעֵת עַרְבַּיִם
מַעֲשִׂי אֲנִי עַל הַפְּסַנְתֵּר אֶצְבְּעוֹתַי מְרַחֲפוֹת מוּסִיקָה בְּגַלִּים
מֹחִי מְנַסֶּה לְהָבִין נַפְשִׁי מִתְרוֹנֵנֶת יָדֲי כְּנָפַיִם מַשִׁיקוֹת  
נִתּוּחַ מַצָּב כְּשֶׁעֵינֵי צָפוּ בְּסֶרֶט דַּל מָלֵא מִרְדָּף בִּדְרוֹם אַפְרִיקָה

בֹּקֶר חָשׁוּךְ לְלֹא זְרִיחָה עֲנָנִים חוֹסְמֶי שֶׁמֶשׁ נִשְׁאָרִים
חוֹתֵך סָלָט עוֹטֵף פְּרִי וּשְׁתֵּי טִפּוֹת שׁוֹקוֹלָד לָבָן
 כָּךְ לְאִשְׁתִּי הַשְּׁנִיָּה שֶׁלֹּא מְבִינָה מִתְעַיֵּף מִלְּהָבִין

חִרְבּוּן בֹּקֶר טוֹב לְאַחַר כּוֹס מַיִם מַרְוִים שֶׁל שִׁגְרָה
הִסּוּס לַאֲרוּחַת בֹּקֶר לְעִכּוּל וִטָמִּנַי בְּרִיאוּת
שׁוּב מִתְפַּלֵּל לְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁלֹּא תִּרְאֶה הַיּוֹם

יְרֵא מַצָּב שֶׁל טִשְׁטוּשׁ רְאִיָּה 
יְרֵא מַצָּב שֶׁל קִפָּאוֹן 
יְרֵא מַצָּב שֶׁל מוֹרָד

אֵינִי רוֹצֶה וּמָגֵן עַל אַחֲרִים לֵעָתִּדִי הַנִּפְסָד
שׁוּב מַנְגִּינָה אִטִּית קָשָׁה הוֹלֶמֶת
מִתְנַעֵר מִתְעַסֵּק בְּעַצְמִי כָּאן וְעַכְשָׁו
מְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹן בְּמַעְגָּל  שֶׁעָלָיו לֶהִפָּרֶץ

בִּקְצֶה גַּג הַנִּשְׁקָף מֵחַלּוֹן בַּיִת אָמֵרִקָאִי מִשְׁכָּנִי
אַנְטֶנָּה מִפַּעַם עַל חֹד זָוִית גַּג עָטוּף בֶּרָעַפֶי צִפְחָה
גֶּרְמָנִיִים מֵאַרְצוֹת אֵירוֹפָּה הַקָּרוֹת נוֹרְמָנדִיִים
מִתְאַבֵּד בְּדִידוּת נֶאֱבַק חֹם אוֹהֲבָיו

רָצוֹת אֶצְבָּעוֹת עַל מַקָּשִׁים בִּנְעִימוֹת עֲצֵלָה מְטֹרֶפֶת
מֹחִי נָסוֹג לַפִּנָּה הוֹזֶה נָשִׁים חוֹזֶה בְּדִמְיוֹן אֹהֲבָם
לִבִּי אָץ יָדִי נִרְדָּפוֹת בִּשְׁמָנִים דַּקִּים תָּאֵב זִכְרוֹנוֹת
מְאוֹנֵן קָשֶׁה זוֹעֵק בִּדִמְעָת גְּמִירָה רוֹעֶדֶת מָשְׁבִּעָת רָעָב

זוֹחֶלֶת הַמַּנְגִּינָה מֶתַעָתַעָת מַרְפָּה מֶדַלּלֶת מִתְחָפֻּרֶת
 סֵפֶר נִקְרָא תָּאֵב מִלִּים אֲנִי נִרְגָּשׁ
מִשְׁפָּחָה מְמַלֵּאת עֵינָי דְּמָעוֹת כְּשֶׁטֶף

עוֹד וָעוֹד גּוֹנֵחַ לֹא מַפְסִיק דְּמָעוֹת גַּעְגּוּעִים
דְּמָעוֹת רִיק תִּסְכּוּל מְיֹאָשׁ חֲסַר אוֹנִים
 שׁוֹאֵג בֶּכִי בְּמִי לְהִתְחַשֵּׁב אֹמֶץ מְבַקֵּשׁ

דִּמְמַת יוֹם נִגַּשׁ לָאֲוִיר נָקִי מְבָרֵךְ עַל צְנִנָת הַחוּץ נִרְעַד
בָּרָקִיעַ שַׁיָּרוֹת אַוָּזִים נוֹדְדוֹת דָּרוֹמָה רַק קוֹלָן נִשְׁמַע
חוֹתְרִים בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים בַּיָּמִים חֵלֶק לִמְנוּחָה וְאָז לְעֵת עֶרֶב
כִּוֹנָם יָדוּעַ דּוֹרְי דּוֹרוֹת אֵינָם מַרְפִּים נֶאֵחָזֶי מַטָּרָה

מִנְּגִינַת קְלִידִים מִנְּעִימָה אָזְנַי בִּכְתֵפָיִם שְׁמוּטוֹת מְבַקֵּשׁ
מְבַקֵּשׁ שַׁלְוָה לְנֶפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת לְהֵאָחֵז הַמְבַקֶּשֶׁת מִשְׁעָן
מַנְגִּינָה אִטִּית נֶעֱלֶמֶת לֶמֵחשֲׁכֶי עֶרֶב מַשְׁאִירָה דִּמְיוֹן
כֹּה חָזָק הָיָה הַיּוֹם יְלָדַי כֹּחִי יְלָדַי כֹּחִי יְלָדַי כֹּחִי

בַּמֶּרְחָק שֶׁמַּיִם מִתְבַּהֲרִים שֶׁמֶשׁ בְּהִיָרָה מְצִּפָה אוֹר

סתם שטויות

הוזמנו להדליק נרות חנוכה בצאת השבת, מאוחר שלא נחללה רחמנא ליצלן. יצאנו לעת צהריים מפליגים בכביש המהיר שהתהדר במשיכת אספלט חדשה, המהום המנוע היה חרישי ביותר ומוזיקה מילאה חלל האוטו הממוזג בנוסף לחימום ישבנינו בכיסא העור המענג. כך זה חברים, גם את התחת מחממים. עגנו לפתחי חנויות, מילאנו חובתנו למולך הקפיטליסטי החזרזיר ונושאי שקיות בזרם התנועה לבית שומרי הדת לטענתם. שפע,מגש סושי יבש שנקנה בשישי בעיצוב חנוכייה, לקס ובייגל כי פה יהודים, סופגניות, לטקס, ירקות דקים, מיטבלים סמיכים ועוד ועוד. המולת אורחים מקטן בן השלוש עד הקשיש בן השבעים ועוד, כך ניראה, ביקש לקשור שיחה על פילדלפיה עיר הפעמון ואני לא נעתרתי מה עוד שלפתע נישתל בכורסה וידיו בחכו. נרות שמחים, שיחה מעלזת. נושא שתמיד עובד, פוליטיקה יהודית, האמריקאי אומר לישראלי בחור בניו ג'רסי שרוב יושביו יהודים אורתודוקסים היודעים כשרות מהי, יהדות כיצד, צדיקים. יושב מול בן שיחי ולצידו עדיין בכורסה אותו קשיש, אכן יהודי, עפו מעוקל פניו שדופות אבל עומד לו ידידיי, הזין הקטן עומד וכפי הנראה לא מרפה, מטריד, לא הזמן, אשתך מנהלת שיח חברתי ומשתדלת, אחיה,בעל הבית, הוא כבר בעל נכדים וכרסו מוטלת לפניו ואשתו החדשה אף לא בת ארבעים, זעופה ויודעת שלה ישר יהיו נכדים ולא מילדיה. קשה. הזין עומד, הידיים משולבות מדחיקות הפין המזדקף לבין כפלי מכנסי הפוליאסטר האפורים מיושן. צעיר עומד מעל ומרחיב נושא ביופי חנוכה, כוסו מונפת לפנים להדגיש שטות מדוברת וטיפות מוטזות ברסס עדין על בעל העמידה. גם עומד לו וגם חייב להיות נחמד, מבוכה. אישתי השניה להערתי, טענה שבטח לקח ויאגרה בחינם וחייכה לעצמה, לא מי יודע פתוחה אישתי השניה. שתדעו.

Monday, December 8, 2014

ישנן מידות

היום לפני שלושים וארבע שנים ג'ון לנון נורה והיינו שם וראינו את ההמונים נאספים לאט לפארק שבמרכז מנהטן המעונבים והזרוקים נחיל אדם זרם באיטיות מקודשת ממלמלת לעצמה נראה שאז הרוע היה מועט או ידוע פחות וקיבלנו יותר זמן לספוג אנו עצמינו הסתובבנו מבלי להבין עוצמה
מאוריסיו רוחס היה טוב פניו עגולים מחייכים ועיניו צוחקות אלייך באהבה הוא למד חקלאות ותהה למה העולם רץ ושוכח את אנשיו מאחור כאלו שבטח הרגו והטילו אותו בפאת שדה אחרי שביקשו כופר ויכלו לקבל את כל שרצו אך נפש האדם כה רעה ועוד יתום השתחל לעולם בשער רחב של אכזריות שלא יודעת להיגמר
החרא הזה בקור של מינוסי מעלות ובאפור של שמיים מפחיד אותי ג'ון לנון מזמר ברקע ואין לו תחליף ותוך כדי מספרים על לפני חמישים שנה של "גשש חיור" ואייני יודע כלום על הרבה וכן על פאקינ' בדידות ועל כן אסיים כאן מחשש הדרדרות